La Bete - Francais, Anglais, Hebrew

La Bête

Sans crier garde et Sans t’annoncer

Soudain tu es revenu Te loger chez moi

Entre mon cœur et mes tripes

Bête rongeuse chargé de mauvais souvenirs

Dans ta main les graines desséchées de

Mémoire de larmes et souffrances du passer

Sans crier garde Sans t’annoncer

Soudain tu as voulu faire le vide

Entre mon cœur et mes tripes, te loger, comme par le passer

Tu as voulu effacer tout le bon qui avait pris ta place

Soudain j’ai cru que tu avais gagné

A être maître entre mon cœur et mes tripes

Je t’ai reconnue, je t’ai vu

Mon artillerie d’amour t’a anéantie

Je sais que la bataille continue

Que tu me guette, Que tu est patiente

Sache que moi aussi

J’aiguise mes flèches avec du miel

La place que tu convoite entre mon cœur et mes tripes

Et désormais pleine

D’une lumière inconnue a toi….

The Beast

Without warning, without a whisper,
You returned—sudden, unbidden—
Curling into me,
Between my heart and my gut.
A gnawing beast, heavy with ruin,
Your hands held the withered seeds
Of old wounds, of tears long wept.

Without warning, without a whisper,
You sought to hollow me out,
To reclaim the space between my heart and my gut,
As you once did before.
You came to erase the warmth,
To smother the light that had taken your place.

For a moment, I believed you had won,
That you ruled once more
Over the space between my heart and my gut.
But I saw you. I knew you.
And with an arsenal of love, I laid you to ruin.

I know the war is not yet done,
That you watch, patient in the shadows.
But know this—I watch too.
I sharpen my arrows with honey.

The place you hunger for,
Between my heart and my gut,
Is no longer yours to take.
It overflows now
With a light, you will never know.

החיה

בלי אות, בלי קול,
פתאום חזרת,
להתמקם בתוכי,
בין ליבי לקרבי.
חיה מכרסמת, נושאת צללים,
ובידך זרעי עבר יבשים—
זיכרונות חיוורים, דמעות שחלפו.

בלי אות, בלי קול,
ניסית לרוקן אותי,
לפלס לך דרך אל החלל
שבין ליבי לקרבי, כמו אז.
רצית למחות כל זיק של טוב,
לעקור את החום שצמח במקומך.

לרגע חשבתי שניצחת,
שהפכת שוב לשליטה
בין ליבי לקרבי.
אבל ראיתי אותך, הכרתי אותך,
ובזרועות של אהבה, הכרעתי אותך.

אני יודעת—הקרב לא תם,
את אורבת לי, שקטה, סבלנית.
אבל דעי—גם אני דרוכה,
משחיזה את חִצַּי בדבש.

המקום שאת כמהה אליו,
בין ליבי לקרבי,
כבר לא שומם.
הוא מוצף אור,
אור שלעולם לא יכיר אותך.