Les Places

 

Les Places

 

Dans chaque ville, il y a des places. Des places touristiques et célèbres avec leurs sculptures, leurs fontaines, des places où les statues des poètes, des philosophes et des dictateurs occupent la place d’honneur.

Parfois, loin de la foule, au tournant d’une route, apparaît une place simple, sans prétention : la place du quartier. Un arbre centenaire y règne avec majesté, entouré de bancs où se déroulent les cancans du voisinage. Très souvent, un café ou un bar accueille ses habitués à la fin de la journée.

Les places visitées ou découvertes par hasard ressemblent aux personnes qui ont traversé notre vie. Il y a les places des premiers rendez-vous et celles des adieux.

Ce n’est pas par hasard que j’ai eu l’idée d’écrire sur les places. Très souvent, assise dans mes réflexions et mon silence, des souvenirs oubliés apparaissent du fond de ma conscience sans aucune raison et me surprennent par leur authenticité et leur émotion.

Certaines places nous ont étouffés, d’autres débordent encore de vie. Les marchés ambulants avec leurs couleurs, les marchands de vin, de fromage et de légumes qui vous sourient pendant qu’autour de vous la foule avance lentement dans le mélange des odeurs et des conversations.

Des images défilent : des pigeons et des touristes qui photographient, des couples qui s’embrassent, des enfants sur des patins à roulettes, le bruit de l’eau d’une fontaine, la musique d’un jeune joueur de guitare.

La place avec ses beaux magasins. La place avec sa coupole d’or. La place avec son mur. La place où l’on admire le coucher du soleil.

Les places oubliées surgissent dans notre subconscient comme les anciens livres lus puis oubliés, comme les anciens amours. On sourit, et pendant quelques secondes, on revit ces moments.

 

The Squares

 

In every city, there are squares. Tourist squares, famous squares with sculptures and fountains, squares where the statues of poets, philosophers, and dictators occupy places of honor.

Sometimes, far from the crowd, at the turn of a road, a simple square appears without pretension: the neighborhood square. A century-old tree reigns there with majesty, surrounded by benches where the gossip of the neighborhood unfolds. Very often, a café or a bar welcomes its regulars at the end of the day.

The squares we visit or discover by chance resemble the people who have crossed our lives. There are squares of first encounters and squares of farewell.

It is not by chance that I had the idea of writing about squares. Very often, sitting in my reflections and in my silence, forgotten memories rise from the depths of my consciousness for no reason at all and surprise me with their authenticity and emotion.

Some squares have suffocated us, others still overflow with life. Street markets with their colors, merchants of wine, cheese, and vegetables smiling at you while around you the crowd moves slowly through a mixture of scents and conversations.

Images pass before my eyes: pigeons and tourists taking photographs, couples kissing, children on roller skates, the sound of water from a fountain, the music of a young guitar player.

The square with its beautiful shops. The square with its golden dome. The square with its wall. The square where people come to admire the sunset.

Forgotten squares emerge from our subconscious like old books once read and forgotten, like old loves. We smile, and for a few seconds, we relive those moments.

 

הכיכרות

 

בכל עיר יש כיכרות. כיכרות תיירותיות ומפורסמות עם פסלים ומזרקות, כיכרות שבהן פסליהם של משוררים, פילוסופים ודיקטטורים תופסים מקום של כבוד.

לפעמים, רחוק מן ההמון, בעיקול של דרך, מופיעה כיכר פשוטה וחסרת יומרה — כיכר השכונה. עץ עתיק יומין שולט בה בהדרו, מוקף ספסלים שעליהם מתנהלות רכילויות השכונה. לעיתים קרובות בית קפה או בר מקבלים אליהם את הלקוחות הקבועים בסוף היום.

הכיכרות שביקרנו בהן או גילינו במקרה דומות לאנשים שחצו את חיינו. יש כיכרות של פגישות ראשונות ויש כיכרות של פרידות.

לא במקרה עלה בי הרעיון לכתוב על כיכרות. לעיתים קרובות, כשאני יושבת בתוך מחשבותיי ובתוך השתיקה שלי, זיכרונות נשכחים עולים ממעמקי תודעתי ללא שום סיבה ומפתיעים אותי באמיתותם וברגש שהם נושאים.

יש כיכרות שחנקו אותנו, ואחרות עדיין גדושות חיים. שווקים ניידים מלאי צבעים, מוכרי יין, גבינות וירקות המחייכים אליך, בעוד סביבך ההמון נע לאיטו בתוך ערבוב של ריחות ושיחות.

תמונות חולפות מול עיניי: יונים ותיירים מצלמים, זוגות מתנשקים, ילדים על גלגיליות, קול המים של מזרקה, והמוזיקה של נגן גיטרה צעיר.

הכיכר עם החנויות היפות שלה. הכיכר עם כיפת הזהב שלה. הכיכר עם החומה שלה. הכיכר שבה מתבוננים בשקיעה.

כיכרות נשכחות צצות מתוך תת־המודע שלנו כמו ספרים ישנים שקראנו ושכחנו, כמו אהבות ישנות. אנחנו מחייכים, ולכמה שניות שבים לחיות את הרגעים ההם.