C’est quoi le bonheur Francais-English-Hebrew

 

C’est quoi le bonheur ?

Un soir d’été, sous un grand chêne, dans le café rustique d’un parc, mon amie et moi sirotions un café glacé.

Une brise faisait frémir les feuilles. Une musique andalouse glissait entre les tables. Tout autour, les voix restaient basses, comme si chacun respectait l’immensité des arbres centenaires qui nous enveloppaient.

Elle me demanda :

— C’est quoi le bonheur ? Peux-tu me le décrire ?

Je gardai le silence quelques secondes.

— Le bonheur n’est pas un état durable. Ce sont des instants. De brèves secondes où tout s’efface, où l’on est pleinement là, et où l’existence entière tient dans une seule respiration…

Ses joues se remplirent de larmes.

— Donne-moi un exemple.

Je compris alors que sa quête du bonheur l’avait empêchée d’habiter sa propre vie.
J’essuyai ses larmes.
Je lui caressai les cheveux.
Je ne pouvais rien changer à son destin.

— Le bonheur est différent pour chacun, lui dis-je doucement.
C’est un geste.
Une note de musique.
La couleur d’une fleur.
Un regard inattendu.
Un silence partagé.
La pluie qui se mêle à nos larmes.

Il est en nous, dans notre façon d’accueillir l’instant.

À cet instant précis, une feuille se détacha du chêne.
Elle tourbillonna lentement et vint se poser sur la main qui tenait la sienne.

Si légère.
Déjà prête à tomber.

Je priai pour elle — pour qu’elle voie ce moment avant qu’il ne disparaisse.

---

What Is Happiness?

One summer evening, beneath a large oak tree, in the rustic café of a park, my friend and I were sipping iced coffee.

A breeze made the leaves tremble. Andalusian music drifted between the tables. Around us, voices remained low, as if everyone were honoring the vastness of nature and the century-old trees that sheltered us.

She asked me:

— What is happiness? Can you describe it to me?

I remained silent for a few seconds.

— Happiness is not a lasting state. It is made of moments. Brief seconds when everything fades away, when we are completely present, and all of existence fits into a single breath…

Her cheeks filled with tears.

— Give me an example.

In that instant, I understood that her pursuit of happiness had kept her from inhabiting her own life.
I wiped her tears.
I gently stroked her hair.
I could not alter her destiny.

— Happiness is different for each of us, I said softly.
It is a gesture.
A note of music.
The color of a flower.
An unexpected gaze.
A shared silence.
The rain mingling with our tears.

It lives within us, in the way we receive the moment.

At that precise instant, a leaf detached itself from the oak.
It swirled slowly and came to rest on the hand that held hers.

So light.
Already ready to fall.

I prayed for her — that she might see this moment before it vanished.

---

מהו האושר?

ערב קיץ אחד, מתחת לאלון גדול, בבית קפה כפרי שבפארק, ישבנו אני וחברתי ולגמנו קפה קר.

רוח קלה הרעידה את העלים. מוזיקה אנדלוסית חלפה בין השולחנות. סביבנו דיברו בקול נמוך, כאילו כולם מכבדים את מרחבי הטבע ואת העצים בני המאה שהגנו עלינו.

היא שאלה אותי:

— מהו האושר? תוכלי לתאר לי אותו?

שתקתי כמה רגעים.

— האושר אינו מצב מתמשך. הוא מורכב מרגעים. שניות קצרות שבהן הכול מסביב נמוג, ואנו נוכחים לחלוטין, וכל הקיום כולו מתכווץ לנשימה אחת…

לחייה התמלאו דמעות.

— תני לי דוגמה.

באותו רגע הבנתי שהמרדף שלה אחר האושר מנע ממנה לחיות את חייה.
ניגבתי את דמעותיה.
ליטפתי את שערה.
לא יכולתי לשנות את גורלה.

— האושר שונה אצל כל אחד ואחת מאיתנו, אמרתי ברוך.
הוא מחווה.
צליל של מוזיקה.
צבע של פרח.
מבט בלתי צפוי.
שתיקה משותפת.
הגשם המתערבב בדמעותינו.

הוא נמצא בתוכנו, בדרך שבה אנו מקבלים את הרגע.

באותו רגע ממש, עלה ניתק מן האלון.
הוא הסתחרר לאיטו ונח על היד שהחזיקה בידה.

כה קל.
וכבר מוכן ליפול.

התפללתי עבורה — שתראה את הרגע הזה לפני שייעלם.