Le mendiant de Jerusalem
Jérusalem est une ville différente de toute les capitales. Un nombre illimités de livres ,d'articles décrivent Jerusalem la ville d'or et de cuivre.
Moi je voudrai vous raconter la magie du mendiant de Jerusalem .
Sa place habituelle est la porte de Damas, une des portes qui mène à l'ancienne ville de Jérusalem. Les haillons qui le couvrent ont la couleurs des murailles et sont patiné comme les pierres qui pavent la ville ce qui fait qu' il est invisible aux yeux des passants.
Qui est le mendiant de Jerusalem?
Des yeux noire comme l'anthracite sous des sourcils blancs et touffus, le visage comme coupé à la hache et malgré cela une certaine douceure émane de ses lèvres avec un sourire qui dit je sais tout je vois tout.
Il est là, assis,invisible aux passants, calme,attentive au temps qui passe,aux saisons aux,années,aux siècles .
Parfois très rarement un passant, très souvent une femme ressent une énergie, eminent des pierres de cette muraille. Parfois un visiteur venus d'un pays lointain s'arrête étourdie avec le sentiment de déjà vue. Certains ont la vision des yeux noires qui les regarde d'autre aperçoivent une main qui demande l'aumône. Quelques-uns pressent leurs pas et s'éloignent rapidement, un vertige un tremblement parcourant leurs corps.
Octobre 7 2023 tôt le matin Israël.
Le mendiant de Jérusalem à trembler, ses muscles se sont durcis d'une force anciennes de deux milles ans, sa mémoire à parcourut les souvenirs de survie de cinq mille ans, la rage de l'injustice humaine la fait revenir vers son peuple, comme par le passé, une torche lumineuse dans sa main il s'en vas éclairé le monde de son obscurité Sa rage libère des centaine d'aigles, des lions rugissants de force et de justice branlent la terre apparaissent de l'histoire, les guerriers
de la Bible sont à l'appel; le son du Shofar les guides.
Plus jamais c'est maintenant
Never again is now
הקבצן מירושלים
ירושלים היא עיר שונה מכל בירות העולם. אינספור ספרים ומאמרים מתארים את ירושלים—עיר הזהב והנחושת.
אך אני רוצה לספר לכם על קסמו של הקבצן הירושלמי.
מקומו הקבוע הוא בשער שכם, אחד השערים המובילים אל העיר העתיקה של ירושלים. הסחבות העוטפות אותו הן בצבע חומות העיר, בלויות כמותן, משתלבות עם האבנים המרצפות את הרחובות—וכך הוא כמעט בלתי נראה לעיני העוברים והשבים.
מי הוא הקבצן של ירושלים?
עיניים שחורות כלפחם גחלים מביטות מתוך גבות עבות ולבנות. פניו נראות ככאלו שנחצבו בגסות באבן, אך בכל זאת, מעין עדינות ניבטת משפתיו, מחיוכו—חיוך שאומר: "אני יודע הכול, אני רואה הכול".
הוא שם, יושב, בלתי נראה, שקט, מאזין לזמן החולף—לעונות השנה, לשנים, למאות, לאלפי השנים.
לעיתים, לעיתים רחוקות, עובר אורח—לרוב אישה—חשה באנרגיה הבוקעת מאבני החומה. לפעמים, מבקר מארץ רחוקה נעצר לפתע, מסוחרר בתחושת דז׳ה-וו מוזרה. יש כאלה שזוכים לראות את העיניים השחורות מביטות בהם; אחרים מבחינים ביד המבקשת צדקה. מעטים חשים רעד עובר בגופם ומאיצים את צעדיהם, מתרחקים, אחוזי סחרחורת בלתי מוסברת.
7 באוקטובר 2023, השכם בבוקר, ישראל.
הקבצן של ירושלים רעד. שריריו התקשו בכוח קדום בן אלפיים שנה. זיכרונותיו נדדו אל חמשת אלפי שנות הישרדות. זעמו על העוול האנושי השיב אותו אל עמו. כמו בימים עברו, הוא אוחז בלפיד בוער בידו, יוצא להאיר את העולם בחשכתו.
זעמו משחרר מאות נשרים. אריות שואגים, אדירים בצדקתם, מרעידים את האדמה, מגיחים מתוך דפי ההיסטוריה. לוחמי התנ"ך נקראים אל הדגל. קול השופר מדריך אותם.
לעולם לא עוד—הרגע הוא עכשיו.
The Beggar of Jerusalem
Jerusalem is a city unlike any other capital. Countless books and articles describe it as the city of gold and copper.
But I wish to tell you about the magic of the beggar of Jerusalem.
His usual place is at Damascus Gate, one of the entrances leading to the ancient city of Jerusalem. The tattered rags that cover him bear the same hues as the city’s walls, weathered like the very stones that pave its streets, rendering him invisible to the eyes of passersby.
Who is the beggar of Jerusalem?
Eyes as black as anthracite glimmer beneath thick, white eyebrows. A face chiseled as if by an unyielding blade—yet from his lips emanates a certain gentleness, a smile that whispers: I know everything. I see everything.
He sits there, unseen by those who pass, calm, attuned to the passage of time—to the seasons, the years, the centuries.
At times—though rarely—a passerby, most often a woman, feels an energy radiating from the stones of the ancient wall. Sometimes, a traveler from a distant land halts abruptly, overcome by a sense of déjà vu. Some catch a fleeting glimpse of those black eyes watching them; others perceive only a hand extended in silent plea. A few quicken their steps and hurry away, a tremor coursing through their bodies, a sudden dizziness overtaking them.
October 7, 2023, early morning, Israel.
The beggar of Jerusalem shuddered. His muscles tensed with an ancient force, two thousand years old. His memory surged through five thousand years of survival. The fury of human injustice called him back to his people. As in ages past, a blazing torch in his hand, he rises to illuminate the world’s darkness.
His wrath unleashes hundreds of eagles. Roaring lions, mighty in their righteousness, shake the earth, emerging from the depths of history. The warriors of the Bible answer the call; the sound of the Shofar guides them.
Never again is now.
