Déchirure
Son amie fêtait son anniversaire. Elles avaient décidé de dîner ensemble dans un nouveau restaurant japonais, inauguré près du théâtre. On avait réservé pour 19 h 30.
Le cadeau, emballé dans un joli papier de soie, reposait entre ses mains. Habillée de son costume brun, elle choisit de marcher et de laisser sa voiture au garage. Une douce soirée de printemps : la promesse du renouveau, comme chaque année, était là.
Son amie l’attendait au bar du restaurant, un Martini à la main. Elles s’embrassèrent. Le cadeau changea de mains, le papier se froissa, révélant un merveilleux sac en peau douce.
Le maître d’hôtel japonais les accompagna jusqu’à leur table. Elles échangèrent un regard : qu’il était beau ! Grand, les yeux noirs comme des fentes, une peau mate légèrement ambrée, une longue natte tombant jusqu’à la taille, et un smoking impeccable. Il l’aida à retirer sa veste. Elle portait une blouse en soie. Un léger bruissement se fit sentir sous son omoplate droite : une déchirure. Tant pis. Elle remit sa veste. Les mets étaient délicieux, le saké les enivra. Elle rentra en taxi, un sourire au coin des lèvres en repensant à la personnalité du maître d’hôtel.
Dans sa salle de bain, elle découvrit une entaille sur son dos, exactement à la place de la déchirure. Bizarre… La blouse termina dans la poubelle.
En plein été, elle se dorait sur une plage au bord de la Méditerranée. Un journal abandonné sur une table attira son regard. Elle s’approcha : un quotidien américain annonçait l’arrestation d’un serial killer à San Francisco, recherché par Interpol. Une ombre passa sur le soleil. Sur la photo, l’image du maître d’hôtel… Alors, cette déchirure… C’était lui. Il les tuait avec une lame de rasoir.
Tear
Her friend was celebrating her birthday. They had decided to have dinner together in a new Japanese restaurant, just inaugurated near the theater. A table was reserved for 7:30.
The gift, wrapped in delicate silk paper, rested in her hands. Dressed in her brown suit, she chose to walk, leaving her car in the garage. A gentle spring evening, the promise of renewal—as every year—was in the air.
Her friend was waiting at the bar, sipping a Martini. They embraced. The gift changed hands, the paper gave way, revealing a wonderful bag of soft leather.
The Japanese maître d’ led them to their table. They exchanged a glance: how handsome he was! Tall, with black eyes like slits, skin of a warm amber tone, a long braid falling down to his waist, his tuxedo impeccable. He helped her take off her jacket. She wore a silk blouse. A faint tearing sound under her right shoulder blade: a tear. Never mind. She put her jacket back on. The dishes were exquisite, the sake intoxicating. She took a taxi home, smiling at the memory of the maître d’s presence.
In her bathroom, she discovered a cut on her back, exactly where the tear had been. Strange… The blouse ended up in the trash.
In mid-summer, she was tanning on a beach by the Mediterranean. On a nearby table, a forgotten newspaper caught her eye. She stood up: an American paper announcing the arrest of a serial killer in San Francisco, wanted by Interpol. A cloud crossed the sun. On the photograph—the face of the maître d’… So this tear… It was him. He killed them with a razor blade.
קרע
חברתה חגגה את יום הולדתה. הן החליטו לאכול יחד במסעדה יפנית חדשה, שנחנכה זה עתה ליד התיאטרון. שולחן הוזמן לשעה 19:30.
המתנה, עטופה בנייר משי עדין, הייתה בידיה. לבושה בחליפה חומה, בחרה ללכת ברגל ולהשאיר את מכוניתה בחניון. ערב אביבי מתוק, ההבטחה להתחדשות—כמו בכל שנה—הייתה באוויר.
חברתה חיכתה לה בבר, לגמה מרטיני. הן התחבקו. המתנה החליפה ידיים, הנייר נקרע, ונחשף תיק מופלא מעור רך.
המאטר ד’ היפני ליווה אותן אל שולחנן. הן החליפו מבט: כמה שהוא היה נאה! גבוה, עיניים שחורות כחרכים, עור שזוף בגוון ענבר חמים, צמה ארוכה שירדה עד מותניו, חליפת ערב ללא רבב. הוא עזר לה להסיר את הז’קט. היא לבשה חולצת משי. רשרוש קל מתחת לשכמה הימנית: קרע. לא נורא. היא לבשה שוב את הז’קט. המנות היו מעודנות, הסאקה שיכר. היא חזרה במונית, חיוך בזווית פיה כשחשבה על נוכחותו של המאטר ד’.
באמבטיה שלה גילתה חתך בגבה, בדיוק במקום של הקרע. מוזר… החולצה מצאה את דרכה לפח.
באמצע הקיץ, נחה על חוף הים התיכון. על שולחן סמוך, עיתון שנשכח עורר את תשומת ליבה. היא קמה: עיתון אמריקאי בישר על מעצרו של רוצח סדרתי בסן פרנסיסקו, שהיה מבוקש על ידי האינטרפול. ענן כיסה את השמש. בתמונה—פניו של המאטר ד’... אז הקרע הזה… זה היה הוא. הוא רצח אותן בתער גילוח.
