Très tôt le matin Je roulais sur la route entre deux villes, je roulais vite,
soudain une forme attira mon attention sur le bord de l’auto route,
je ralentie une poupée gisait près du parapet, elle était vêtu de blanc,
j’accélérais et je l’oubliais.
La nuit je roulais en sens inverse,
étant fatiguée je roulais plus doucement, la lumière puissante de mes phares
balayèrent a un certain moment la poupée gisant près du parapet, je
ralentie et je notais qu’elle avait changé de direction comme moi, elle était
habillée de blanc. Je souris et continuer ma route.
Quelque mois plus tard j’étais au
Brésil, je voyageais en autobus vers une site archéologique, près de moi
étaient assises une mère et sa fille, la fille berçait dans ses bras une poupée
habillée de blanc…
En Chine elle était exposée dans une
vitrine, dans un marché aux puces en Albany elle était à vendre toujours
habillée en blanc.
Ma fille l’a reçu en cadeau, ma
petite-fille l’a perdue dans un train toujours habillée en blanc.
Qui est-elle ? Cette poupée
toujours habillée en blanc qui est apparue dans ma vie, elle est la, j’en suis
sure….. Et pourtant je ne l’ai jamais pris dans mes bras, je ne l’ai jamais
touché.....
“The Doll on the Road”
Very early in the morning, I was driving on the road between two cities. I was going fast when suddenly a shape caught my attention on the side of the highway. I slowed down—a doll was lying near the guardrail, dressed in white. I sped up again and forgot about it.
That night, I was driving back in the opposite direction. Tired, I was going slower. At one point, the strong beams of my headlights swept over the doll lying by the guardrail again. I slowed down and noticed she had changed direction, just like me. She was dressed in white. I smiled and continued on my way.
A few months later, I was in Brazil, traveling by bus to an archaeological site. Sitting near me were a mother and her daughter; the girl was rocking a doll dressed in white in her arms…
In China, she was displayed in a shop window; in a flea market in Albany, she was for sale, always dressed in white.
מוקדם מאוד בבוקר נהגתי בכביש בין שתי ערים. נסעתי במהירות, כשלפתע צורה כלשהי משכה את תשומת ליבי בצד הכביש המהיר. האטתי – בובה שכבה ליד המעקה, לבושה בלבן. האצתי שוב ושכחתי ממנה.
בלילה נסעתי בכיוון ההפוך. הייתי עייפה ונסעתי לאט יותר. ברגע מסוים, האור החזק של הפנסים שלי האיר שוב את הבובה ששכבה ליד המעקה. האטתי ושמתי לב שהיא שינתה כיוון, בדיוק כמוני. היא הייתה לבושה בלבן. חייכתי והמשכתי בדרכי.
כמה חודשים לאחר מכן הייתי בברזיל, נסעתי באוטובוס לאתר ארכאולוגי. לידי ישבו אם ובתה; הבת נדנדה בזרועותיה בובה לבושה בלבן…
בסין היא הוצגה בחלון ראווה; בשוק פשפשים באלבני היא נמכרה – תמיד לבושה בלבן.
בתי קיבלה אותה במתנה; נכדתי איבדה אותה ברכבת, עדיין לבושה בלבן.
מי היא? הבובה הזו, שתמיד לבושה בלבן, שממשיכה להופיע בחיי – היא כאן, אני בטוחה בזה…
ובכל זאת, מעולם לא החזקתי אותה בזרועותיי. מעולם לא נגעתי בה…
.jpg)